תפריט נגישות
  • מותאם לפיירפוקס ולכרום*
  • מותאם לעיוורי צבעים
  • מותאם לכבדי ראייה
  • תצוגה רגילה
  • תפריט קיצורי מקלדתAlt + 0
  • הפסק תנועתיות באתר
  • להגדלת פונטים לחץ על מקשים
  • Ctrl + להגדלה
  • Ctrl - להקטנה
  • Ctrl 0 לאיפוס
  • אפס לברירת מחדל
  • Powered By BSmart ©
  • דף הבית
  • צור קשר
  • יוטיוב
  • אינסטגרם

שלום כתה א'

המעבר מתקופת הגן לביה"ס הינו שינוי התפתחותי ידוע וצפוי, ועם זאת מעורר התרגשות רבה, בקרב ההורים (שאולי נזכרים פתאום כיצד חוו את הכניסה לביה"ס), ובעיקר בקרב הילדים, שאולי שמעו דבר או שניים על בית-הספר מאחים או מבני-דודים בוגרים ("יש המון שיעורי בית!"). לעיתים, אלו הילדים הראשונים מבני משפחתם לעלות לכתה א'. ישנם הרבה ציפיות, תהיות ומחשבות על איך יהיה, מי יישב לידי, איך תהיה המורה שלי, במה אשחק בהפסקה. 
ההורים, גם אלו שחוו את השינוי עם ילדים קודמים, צריכים לזכור שעבור הילד או הילדה העולים לא' מדובר בשינוי משמעותי מאוד בחייו!! וכמו כל שינוי, נדרשת תקופת הסתגלות והיכרות עם המצב החדש. בקצה האחד של סולם ההסתגלות נמצאת הסתגלות חיובית, ולמידה מהירה של המצב שמורידה את רמת החרדה, ומנגד קיימים קשיי הסתגלות בהם נראה נסיגה להתנהגויות מוקדמות והתנגדויות, כמו חוסר רצון להתלבש, לאכול, חזרה להרגלי ילדות (מוצץ, הרטבה). דברים כאלו קורים, ולרוב נעלמים וההסתגלות מושגת, אך אם הם נמשכים לאורך זמן מומלץ וחשוב להתייעץ עם איש מקצוע (דוגמת יועצת או פסיכולוג ביה"ס).
מה תפקידנו כהורים בחודשים הראשונים של ביה"ס? כיצד נוכל להקל על ילדנו להסתגל למסגרת החדשה? ראשית, מה שחשוב זה הרוגע של ההורים. חרדות של ילדים בדרך כלל מושפעות מחרדות של המבוגרים הקרובים להם. בזמן שלילדים יש פחות יכולת לפרש מציאות חדשה, והם עושים זאת דרך עיניי ההורים, חשוב (עד כמה שניתן), לשדר רוגע ואופטימיות. 
שנית, חשובה המוכנות של הילד בשלושה תחומים עיקריים (גש"ר) - גופני (מוטוריקה גסה ועדינה, ראיה ושמיעה תקינות), שכלי (כישורי שפה, מוכנות לחשבון) ורגשי-חברתי. במישור הגופני והשכלי חשוב בעיקר לשים לב אם ישנו קושי כלשהו. לעיתים קרובות תרגול בבית בצורה משחקית בתקופת הקיץ והחגים עשוי להקל מאד על הילדים את המפגש עם משימות ביה"ס. התחום הרגשי-חברתי משמעותי ביותר להצלחה בבית-הספר, ומתמקד בעיקר ביכולת לוויסות רגשי: אם בגן הילד היה צריך להתאפק במפגש, להתאפק מלחטוף צעצוע שאני רוצה ועוד, בביה"ס זה מתעצם. צריך לשבת 45 דקות בשיעור! לחכות להפסקת אוכל כשבתיק יש לי סנדוויץ' כל כך טעים. להסתכל על הלוח כשלחבר שלו יש משחק נחמד שהביא איתו להפסקה. צריך ללמוד להתאפק וזו מיומנות שיש לתרגל. ילד שאף פעם לא היה צריך להתאפק, וקיבל תמיד את כל מה שרצה ומיד - לא יפתח מיומנות חשובה זו, ועלול להימצא במצבים לא פשוטים בכתה ובהפסקה.
חשוב לציין שכאשר המצב הרגשי אינו במיטבו הדבר מפריע לתפקוד הקוגניטיבי, ואז נאמר שהילד "אינו פנוי ללמידה". כדי לעזור בתחום הזה, חשוב ללמד את הילדים להגיב בצורה מותאמת למצבים מתסכלים. מצד אחד, מותר להביע רגש כמו עצב וכעס, ומצד שני, אסור לקלל או לנהוג באלימות. חשוב לעזור לילד לזהות סיטואציה ולפרש אותה בצורה נכונה- להרחיב לו אפשרויות: ("נפסלתי במשחק, אבל זה לא היה בכוונה נגדי, ככה זה במשחקים"), ולעזור לו לסגל דיבור פנימי שיעזור לו לבחור את התגובה המתאימה למצב. לכן אנו מדגישים שגם כדאי לשמור בבית על גבולות מתאימים, בתוכם יוכל הילד להתפתח ולהרגיש ביטחון: גבולות של מותר ואסור, שמירה על עקביות במימוש הבטחות והתניות, "חזית אחידה" של שני ההורים וסדר יום קבוע. כשילדה לא מקבלת את מבוקשה, או חווה תסכול קטן (שנקרא "תסכול אופטימלי") זה למעשה מעודד צמיחה והתבגרות. אפשר ללמד ילד במהלך משחק שלא תמיד מנצחים, ולהתגבר על תסכול כגון זה. מומלץ לדבר עם הילד מה מתסכל אותו ואיך ניתן לפתור זאת, רצוי בזמן שהוא רגוע ולא בעת סערה רגשית. 
והכי חשוב- כאמור, יכול להיות שיהיה קצת קשה בהתחלה. כדאי להשתדל להיות אמפטיים כשהילד מתאר את קשייו-" היה נורא משעמם בשעור חשבון.. אין לי חברים..המורה לא נחמדה.." לכל אלו כדאי להגיב ב: " וואו, נשמע ממש לא כיף/לא נעים/מעצבן.. ואז לשאול: "איך שרדת/התמודדת/הסתדרת?" ואולי גם, "אז מה נעשה?". צריך לחכות לרעיונות של הילד ורק אם אין לו שום רעיון, אפשר להגיד-" זו באמת בעיה..בוא נחשוב עליה ביחד.. היית רוצה אולי..". הזהרו מלבטל את דבריו (הכל שטויות, זה לא נורא), מלהאשים ( אמרתי לך לא להציק, מה פתאם הוצאת פרי בשעור" ) או להתרגש מדי.. ( "זה נורא, אני מעביר אותך ב"ס..).

אז.. כנראה שיהיה בסדר ובהצלחה! 

פרסום הכתבה בעיתון גזרי מידע