המשפחת מספרת 

גדל במושב יד רמב"ם במועצה האזורית "גזר", למד בבית הספר הדתי במושב ולאחר מכן  בישיבת בני עקיבא שב"כפר-הרואה". בן גרעין נח"ל "תומר" לקיבוץ מירב שבגלבוע ורב סרן במילואים.

משה התחנך בבית הוריו לאהוב כל אדם, ולהיות הטוב ביותר שהוא יכול במקום שבו הוא נמצא.
מגיל צעיר בלט ביכולות אישיות גבוהות של מנהיגות והובלה, היה רגיש מאוד לכל אדם שפגש וראה כמשימת חייו לעסוק בחיבור בין אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית.
חייו היו שזורים חסד ואהבת הזולת.

משה נישא לשרית והם החליטו להעתיק את מגוריהם לאופקים מתוך אידיאולוגיה;  ליישב את הנגב ולחזק את הפריפריה . לא בסיסמאות אלא מתוך שליחות, עשיה ודוגמה אישית.

באופקים גידלו את חמשת ילדיהם כאשר, לאורך כל השנים משה פעל, יזם, חלם והקים מסגרות לנוער להעצמה ולמנהיגות הקים מערכת תמיכה לאוכלוסיה המוחלשת בעיר ומגוון פרויקטים של שיקום שכונות ותמיכה בקהילה.
משה היה למנהלה הראשון של תוכנית "מנדל למנהיגות חברתית" בצפון, 
כיהן יו"ר הועד המנהל של  מכון "שחרית" ליצירת מחנה משותף בין כל חלקי החברה הישראלית,
ומנכ"ל מיזם 929 - תנ"ך ביחד.

מתוך הדברים שכתב הרב בני לאו מיד עם היוודע דבר הירצחו -  
"זה קשה לעיכול.... משה אוחיון, מנהל 929, נמצא הרוג עם בנו אליעד. קפצו בהשכמת הבוקר אל מול האויב, כי זה מה שהם למדו לעשות. תמיד ראשונים.
משה זה מהות הטוב שיש לנו. 
סרבן קטלוג מגזרי ופוליטי. סרבן התבכיינות והתקרבנות. רק חיפוש אינסופי למענה לשאלה: "מה עוד אפשר לעשות". חתרן בלתי נלאה למגע עם השטח, שם נמצאים החיים עצמם, שם נמצא העם. שם תהיה גם אתה."

משה נפל עם בנו אליעד ביום שמחת תורה בקרב מול מחבלים בהגנם על תושבי אופקים.